האנגרמות לפי מונטסורי: מה נחרט בתודעת הילד?

בגישה המונטסורית, יש מושג מרתק ופחות מוכר בשם "אנגרמות" (Engrams) – שמסביר כיצד חוויות למידה נחרטות בתודעת הילד ומשפיעות על ההתפתחות האינטלקטואלית שלו לאורך שנים.

מהי אנגרמה לפי מונטסורי?

המונח "אנגרמה" מתאר זיכרון של חוויה חושית או רעיונית – כלומר, עקבה עצבית שנחקקת במוח בעקבות התנסות. ד״ר מונטסורי טענה שהלמידה המשמעותית ביותר אינה נמדדת לפי מה שהילד יכול לחזור עליו מיד לאחר הלמידה, אלא לפי העקבות שהלמידה משאירה בתודעה שלו.

לפי גישתה, כשילד עובד עם חומר מונטסורי – למשל, מסווג בעלי חיים, עוסק במיון צמחים, או מתרגל מושגים מתמטיים בעזרת חומרים מוחשיים – הוא יוצר אנגרמות. אלה רשמים פנימיים שיכולים לשוב ולהתעורר בעתיד, לפעמים הרבה זמן אחרי שהחוויה קרתה.

האנגרמות והלמידה העמוקה

היתרון הגדול באנגרמות הוא שהן בונות את התשתית ללמידה עתידית. למשל, ילד בן שבע שמתעניין בסוגי עלים ולומד למיין אותם לפי צורתם – לא בהכרח יזכור את שמות העלים אחרי שבוע, אבל האנגרמה של חוויית הסיווג, התבוננות בפרטים, השוואה וחיפוש אחר סדר תישאר עימו.

ואז, בגיל 13 או אפילו 16, כאשר הוא יפגוש נושא בביולוגיה – לפתע הוא ירגיש שזה "מוכר לו", שזה "מובן לו". דפוס החשיבה כבר נבנה קודם לכן. הילד פיתח דרך התבוננות, גישה אנליטית, וזה חלק מהמוח המתמטי שלו שהבשיל בזכות האנגרמות האלו.

ילדה שמסווגת בעלי חיים בגיל צעיר מגלה עניין עז בצמחי ים שנים אחר כך. ייתכן שבזמן הסיווג בגיל 7 היא לא הקדישה תשומת לב מיוחדת דווקא לאצות, אבל החוויה נצרבה. בגיל ההתבגרות, כשהיא לומדת על מבנה תאי האצות, פתאום הכל מתחבר והיא מגלה עניין עמוק. למה? כי האנגרמות חיכו שם, מוכנות להתחבר לידע חדש.

מונטסורי מדברת רבות על כך שהמוח האנושי הוא לא רק כלי לקליטת מידע, אלא גם למיון, עיבוד ויצירה של ידע חדש. האנגרמות הן ה"אבני בניין" הפנימיות שמאפשרות למוח ליצור הקשרים – הן בין רעיונות מתחומים שונים, והן בין רעיון חדש לחוויות מהעבר.

הן משמשות מעין גשרים בין תחושות, חוויות ורעיונות, והופכות את החשיבה להרבה יותר עשירה, מחוברת ורלוונטית.

למה זה חשוב לנו כהורים ואנשי חינוך?

כאנשי חינוך ומורים בגילאי 6–12, חשוב לזכור שלפעמים, גם אם נראה שילד "שכח" משהו שלמד – זה לא אומר שהחוויה הייתה לחינם. היא השאירה בו עקבה.

לכן, ההשקעה בלמידה חווייתית, מוחשית, מגוונת ועמוקה אינה מתבזבזת – היא פשוט מתפתחת במעמקי התודעה ומחכה להזדמנות לפרוח. תפקידנו הוא לזרוע זרעים, גם אם הפריחה תתרחש רק בעתיד.

מונטסורי אמרה: "לא הידע חשוב, אלא העקבות שהוא משאיר". אם נאמץ גישה זו – נוכל לאפשר לילדים לא רק ללמוד, אלא גם לגדול עם החוויות.